החלטה בתיק רת"ק 22473-01-13

 בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א), ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי היא אינה מצריכה תשובה.

מבוא :

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופטת ר' חוזה, סגנית נשיא, בדימ') מיום 31.12.12, אשר קיבל את תביעת המשיב בחלקה וחייב את המבקשת בתשלום בסך 2,400 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסך 500 ש"ח (להלן: "פסק הדין").

המחלוקת מושא הבקשה עניינה בתשלום עבור עבודות חשמל שביצע המשיב ועובד נוסף שעבד עמו בביתה של המבקשת.

המבקשת טוענת כי נתנה למשיב שיק בסך 1,566 ש"ח עבור עבודות קטנות, שביצע בביתה, מבלי שקיבלה קבלה, בנסיבות בהן דרש המשיב תוספת של תשלום נוסף עבור העבודות שביצע בסך 4,000 ש"ח.

לטענת המבקשת מאחר ולא קיבלה מהמשיב כל קבלה ביטלה את השיק שמסרה למשיב ועל כן, שלח המשיב מכתב במסגרתו דרש את הסך של ה- 1,566 ש"ח.

מאחר והמבקשת סירבה לשלם למשיב דבר הגיש המשיב תביעה בבית משפט קמא כנגד המבקשת על סך של 5,500 ש"ח. 

המבקשת טוענת כי הסכום המבוקש בתביעת המשיב הינו מופרז ביחס לעבודות שבוצעו, ומאחר והמשיב לא מסר כל קבלה בגין התשלום ששילמה, שגה בית משפט קמא משהורה לה לשלם תשלום כלשהו למשיב.

הפן הנורמטיבי :

מתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות מוסדר בסעיף 64 לחוק בתי המשפט, נוסח משולב, התשמ"ד 1984 (להלן: "החוק"), הקובע כהאי לישנא:

"פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי; בית המשפט המחוזי ידון בערעור בשופט אחד".

הבקשה למתן רשות ערעור נבחנת על פי ייעודו ותכליתו של ההליך בשים לב להסדר האמור בסעיף 62 לחוק, אשר מתיר לבית המשפט לתביעות קטנות סטייה מדיני ראיות ומפרוצדורה על מנת לאפשר דיון קצר, מהיר וזול; לכל אלה השלכה גם על אמות המידה המנחות את ערכאת הערעור בבואה לבחון האם ליתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות, כפי שיובהר להלן.

בעניין זה נאמר במסגרת בר"ע (מחוזי - י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' מאיר (פורסם בנבו), מיום 3.4.08, כי:

"העתרות לא מבוקרת לבקשות רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות עלולה לסכל את תכלית הקמתו, שהרי היא תאריך את משך ההתדיינות הכולל ותייקר את עלותה של ההתדיינות. הצורך (התחיקתי) להגשים את תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות מחייב, אפוא, לקבוע אמות מידה להענקת רשות הערעור, ואלו תיגזרנה מתכלית זו".

עוד נקבע בבר"ע (י-ם) 244/90 יאיר נ' פרנקל, פ"מ (3) (309) כי:

"העקרונות, אשר לפיהם יש לנהוג במתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, צריכים להגזר מהמטרה שלשמה הוקם בית משפט זה, שבו הותר לסטות מדיני ראיות ופרוצדורה (סעיף  62לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]), שבו אין מרשים בדרך בלל הופעת עורכי דין (סעיף 63) ושבו מדובר על סכומים קטנים יחסית... אין להעתר לבקשה למתן רשות ערעור אלא כשמדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה, טעות שאינה תובעת דיונים ארוכים וטענות מקדמיות" .

מכל האמור לעיל עולה, כי מתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות תישקל במשורה. ניתן אף לומר כי השיקול המנחה את בית המשפט בבואו להחליט האם ליתן ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות אם לאו, עניינו הגשמת התכלית העומדת בבסיס קיומו של בית המשפט לתביעות קטנות ,שהינה הכרעה מהירה וצודקת ובלבד שהתוצאה לא תהיה בגדר עיוות דין או עוול זועק. יפים לעניין זה גם דבריו של א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית (2009), 853:

"רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר על טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה. כאשר מדובר על נושא משפטי שאין בו פסיקה משפטית ברורה וחד-משמעית, לא תינתן, בדרך כלל, רשות ערעור. זאת, אפילו מדובר בשאלה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית, אלא אם כן מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה, כאשר רצוי שלא להנציח פסק-דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, בנסיבות שבהן עולה שאלה משפטית או ציבורית עקרונית. קל וחומר כך, בתביעות קטנות. בתביעות מעין אלה, הרשות תינתן אך בנסיבות שבהן יש עוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר".

על רקע השיקולים המפורטים לעיל, אבחן את בקשת רשות הערעור שהוגשה.